בנק לאומי לישראל בע"מ נ' וולינר

החלטה

(בקשת רשות להתגונן)

התובע הגיש כנגד הנתבע תביעה על סך 57,348 ₪ בגין יתרת חובה שהצטברה בחשבון הנתבע בסניף פ"ת.

הנתבע טוען להגנתו כי הינו בן 54, אינו עובד, חב חובות לנושים רבים וחי מן היד לפה. לדבריו, הינו נאיבי וחותם על כל מסמך בלי שיקול דעת. אחיו, עמרם וולינר, מנצל את טוב ליבו וחוסר שיקול דעתו והשתמש בו כדי להוציא כספים מהבנק בלי ליידע אותו על כך. הוא מוסיף וטוען כי הבנק ידע בשתיקה שהאח, עמרם, מוציא ומכניס כספים לחשבון ושהוא זה שמנהל את החשבון עבור הנתבע. האח מוכן להעיד שכל החובות והכספים היו עבורו בלבד והוא החייב האמיתי.

התובע ויתר על חקירת המצהיר והצדדים סיכמו טענותיהם בכתב.

הנתבע לא הגיש תצהיר כדין אלא כתב הגנה וצירף תצהיר שבו טען כי כל מה שנאמר בכתב ההגנה אמת. אין צריך לומר כי תצהיר שכזה אינו כשר בבקשת רשות להתגונן, אך יש לזקוף את הדבר לכך שהנתבע אינו מיוצג ופועל על דעת עצמו.

הנתבע צירף "חוו"ד" גרפולוגית. המסמך המתיימר להיות חוות דעת של גרפולוג הוא עמוד אחד מחוות דעת ארוכה יותר, ככל הנראה, שבו אכן נאמר כי נעשה ניסיון לזייף את חתימתו, אולם לא ברור לאיזו מסמך מתייחסת חוות הדעת ואילו חתימות נבדקו, והיא לא צורפה בשלמותה. לא ניתן להשתית על המסמך שצורף מסקנה כלשהי.

יחד עם זאת, הנתבע אינו טוען כי חתימתו זויפה אלא כי נתן אמון באחיו שפעל בחשבונות כרצונו. מכאן שאין מדובר בזיוף אלא בהרשאה. אם אכן חרג האח מהרשאה שנתן לו הנתבע הרי שהאח הוא בעל דינו של הנתבע ולא הבנק, ובשים לב לטענת הנתבע כי האח פעל כך שנים. הנתבע לא הניח כל נימוק רציני מדוע אחראי הבנק כלפיו לעצם העובדה שהאח הוא אשר פעל בחשבון. הנתבע אף לא צירף כל אסמכתא רפואית ממנה ניתן ללמוד כי יכולתו השכלית או המנטלית פגומה או לקויה באופן שהבנק ידע או היה צריך לדעת עליה או כי ההרשאה שנתן לאח ניתנה עקב פגם ברצון המאיין אותה. הוא אף לא הביא כל תצהיר מאחיו לתמיכה בטענתו.

לסיכום, הנתבע לא הראה כי יש לו טענה של ממש כנגד התביעה, ובאשר למצוקתו הכלכלית, דינה להתברר במסגרת חקירת יכולת בהוצאה לפועל.

לפיכך, אני דוחה את הבקשה. בנסיבות העניין איני פוסק הוצאות. התובע יגיש פסיקתא לחתימה בתוך 7 ימים.

ניתנה היום, ט"ו כסלו תשע"ב, 11 דצמבר 2011, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: